מוניות גילה בירושלים בע"מ נ' הראל חברה לבטוח בעמ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שאירעו לרכבה של התובעת בתאונה שארעה ביום 5.1.11.

התובעת היא חברת מוניות שבבעלותה רכב מסוג סקודה מ.ר. 7813425. אין חולק כי ככל שארעה תאונת שרשרת הרי שרכב הסקודה היה הראשון בשיירה, ועל כן נפגע רק בחלקו האחורי.

הנהג מטעם התובעת לא הוזמן להעיד, אך מההודעה שהגיש לחברת הביטוח עולה כי היו מעורבים בתאונה שלושה רכבים. לטענת התובעת, הרכב שבבעלות הנתבע 1 (ושמבוטח על ידי הנתבעת 2) נהדף לעברה על ידי הרכב השלישי וכך נגרמו הפגיעות לרכב התובעת. ויודגש כי על פי ההודעה דנן נטען כי הרכב שהיה צמוד ומאחורי רכב התובעת הוא רכבו של הנתבע 1 מ.ר. 8178138.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים 1 ו-2 כי הם לא פגעו כלל ברכב התובעת. לגרסתם, התובעת אכן בלמה בפתאומיות וגם הרכב שהיה אחריה בלם בפתאומיות. הנהגת מטעם הנתבע 1 העידה כי היא בלמה, אך כאשר רכב רביעי בשיירה פגע בה היא נהדפה אל הרכב שלפניה. ויודגש לא מדובר ברכב של התובעת, אלא ברכב שעמד בשיירה לאחר רכבה של התובעת. הנהגת גם העידה כי היא לא יודעת אם מדובר בתאונת שרשרת, שכן היא לא יודעת אם הרכב שלפניה פגע ברכב התובעת לאחר שהיא פגעה בו, או שתאונה זו ארעה בכלל לפני שהיא עצמה בלמה.

בעקבות דיון זה, ולאחר שהתברר לתובעת מי נהג ברכב הרביעי בשיירה היא הגישה כנגד הנתבע 3 כתב תביעה והסכימה למחיקת התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2.

התובעת לא תבעה את הנהג השני בשיירה, זה שהיה בסמוך אליה, וזאת על אף שהנהגת ברכב השלישי העלתה את הסברה כי מדובר למעשה בשתי תאונות נפרדות: קודם הנהג השני פגע ברכב התובעת, הנהגת ברכב השלישי (של הנתבע 1) בלמה, הרכב הרביעי פגע בה וכתוצאה מכך היא פגעה ברכב השני.

מכאן שאם התובעת טוענת כי הרכב הרביעי הוא שאחראי לתאונה הרי שעליה להוכיח כי רכב זה גרם להדיפה של הרכבים אליה, לרבות רכב מספר 2.

דיון והכרעה:

כאמור, מטעם התובעת לא העיד איש. התובעת טענה כי הנהג מטעמה מצוי בכלא אך לא הבהירה מדוע לא יוזמן באמצעות השב"ס או מדוע לא תדחה את ניהול התביעה עד למועד שחרורו. מובהר כי הימנעות התובעת מלהעיד את הנהג נזקפת לחובתה. הימנעות מהזמנת עד רלבנטי ומהותי כמוה כהימנעות מהבאת ראיה. ההלכה היא כי "הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ראו, לדוגמה, ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 (1993) בסמוך לאותיות ה-ו; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין [פורסם בנבו] 28.12.94); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה כרך שלישי, (תשס"ד) בעמודים 1650-1649), ע"א 143/08 בני חי קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2010(2), 2688 , 2693 (2010).

אכן נהג הרכב הרביעי, הוא הנתבע 3, פגע ברכב השלישי, והרכב השלישי פגע בשני. עובדות אלו אינן נתונות במחלוקות, אך אין כל ראיה כי כתוצאה מכך פגע הרכב השני ברכבה של התובעת. גם הנתבע 3 וגם העדה מטעם הנתבע 1 העידו כי הפגיעה של הרכב השלישי ברכב השני הייתה פגיעה חלשה, ומכאן שיתכן כי הרכב השני לא פגע ברכב התובעת כתוצאה מתאונה השרשרת אלא עוד לפני כן.

התובעת לא הזמינה לעדות את נהג הרכב השני, ואף לא הגיש תביעה כנגדו. גם התנהלות זו נזקפת לחובתה.

ועל כן אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה את תביעתה. התביעה אפוא נדחית והתובעת תשלם לנתבע 3 את הוצאותיו בסך של 1,200 ₪.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: